ירושלמי- סיפורו של רשב"י המטהר עיר

סיפורו המפורסם של רשב"י במערה ולאחריה מופיע גם בירושלמי (שביעית פ"ט סוף ה"א - https://yerushalmi.alhatorah.org/Dual/Ohr_LaYesharim/Sheviit/47.1#m7e0n6). 

יש כמה הבדלים משמעותיים בין התלמודים.

(ניתן לעיין באתר צדקו יחדיו להרחבה: https://www.mizug-hatalmudim.co.il/TalmudHaMemuzag/842#_ftn3)

נעסוק בהבדל אחד בין התלמודים, העוסק במעשיו של רשב"י אחרי שיצא משלוש עשרה שנות המערה. 

בבבלי מובא שרבי פנחס בן יאיר - חתנו של רשב"י - יצא לקראתו והביאו לבית המרחץ, כדי לרפא אותו מפצעיו. לאחר מכן מובא שרשב"י אומר "הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא", כלומר כיון שניצל רשב"י מהרומאים, הוא חפץ לעשות איזה תיקון בעולם, כהודאה על כך. רשב"י לומד את זה מיעקב אבינו. כשהגיע יעקב לא"י שלם בבגופו ממונו ותורתו, ולא נתנו ה' ביד עשיו אחיו, הוא תיקן דבר בעולם. "בן יהוידע" מסביר, שכשם שנעשה לו חסד מאת ה', כך הוא עושה חסד עם העולם. 

רשב"י שואל את בני המקום האם יש דבר שצריך תיקון. ועונים לו שיש מקומות שיש בהם ספק טומאה, ויש צער לכהנים להקיף. ואכן רשב"י מתקן את הדבר ומוציא את המקומות מכלל ספק. את המקומות שיש בהם מת בוודאי הוא מציין ושאר המקומות הם בוודאי טהורים. לאחר מכן בא מישהו ולועג לו "טיהר בן יוחאי בית הקברות", ורשב"י נותן עיניו בו והוא מת. 

לא מציינים בבבלי על איזה מקום מדובר. 

בירושלמי הסיפור שונה קצת. 

רשב"י יוצא מהמערה, וכשהוא רואה שהגזירה אכן בטלה, הוא הולך לחמי טבריה כדי להתרפא. אחרי שהתרפא הוא רוצה לעשות תקנה לעיר כמו שעשו אבותינו הראשונים, כדרך שעשה יעקב, שכאשר בא לעיר, הוא תיקן עבורה תיקון. לכן אמר רשב"י "נידכי טבריה" - נטהר את טבריה. 

משמע בירושלמי שרשב"י רצה לתקן בטבריה כיון שהוא בא לעיר ונהנה ממנה. 

התיקון שהוא עושה שונה קצת ממה שמובא בבבלי, כי בבבלי הוא מציין את המקומות הטמאים, ובירושלמי הוא מזהה איפה יש מת והוא מפנה את המתים למקום אחר, ועושה את העיר נקיה מטומאה. 

גם בירושלמי מובא שהיה מי שליגלג עליו ואמר "הא בן יוחאי מדכה (מטהר) טבריה", ולאחר שרשב"י עונה לו "יבוא עלי אם לא שמעתי שטבריה עתידה להיטהר", ואעפ"כ הוא לא מאמין ומלגלג, מיד הוא נעשה "גל של עצמות". 

בירושלמי מודגש מאוד המקום המיוחד שבו עוסקים - העיר טבריה. רשב"י מתקן בה תיקון לאחר שנהנה ממנה, והוא אומר שהוא שמע שהיא עתידה להיטהר. כמו כן הוא לא מסתפק בציון מקומות הטומאה אלא הוא מטהר אותה ממש. ואותו מלגלג מדגיש בדבריו את טבריה - "הא בן יוחאי מדכי טבריה".

באופן כללי העיסוק במהות המקום עצמו, מצוי בירושלמי ואינו בבבלי. נצטט כאן מלשונו של הרב זולדן שליט"א בספרו "מועדי יהודה וישראל" עמ' 309: "בתלמוד הבבלי לא נזכרו נושאים שבהם נאמר שחלקו כבוד למקומות, כמו לא"י ולירושלים. אם כי נזכרים עניינים רבים שבהם נאמר שחלקו כבוד לאישים." ע"ש בפירוט הדברים. 

המהות של המקום זה דבר שמתגלה בארץ ישראל בדווקא. בחו"ל המקום בכללו טמא בטומאת ארץ העמים, ולכן לא מתייחסים לעניינו המיוחד של המקום. מתוך כך מובן גם מדוע בבבלי הוא רק ציין את הטומאה, כדי למנוע צער מהכהנים להקיף, ובא"י הוא טיהר את המקום עצמו, כדברי הפיוט "טיהר את עיר טבריה, עשה אותה נקיה".

שמא בדבריו של רשב"י "שמעתי שטבריה עתידה להיטהר", הוא רומז לכך שתלמודה של ארץ ישראל עתיד לצמוח בעיקר ממקום זה, בסמוך ל"ימה של טבריה", ששם נמצאת באר מרים. מעלה עתידית נוספת שיש לטבריה הוא ששם היתה הגלות האחרונה של הסנהדרין, וכדברי הרמב"ם (סנהדרין יד, יב): "וסופן לטבריה, ומשם לא עמד בית דין גדול עד עתה, וקבלה היא שבטבריא עתידין לחזור תחילה, ומשם נעתקין למקדש". 

שנזכה לכך במהרה.